טעמי המנהגים ק״ד

טעם. מה שנהגו העולם לנענע עצמן בקדושה. דכתיב וינועו אמות הסיפים מקול הקורא הי' מתנוענעים ומזדעזעים מפני אימת המלך. ק"ו מה אם אבנים נזדעזעו שאין מכירין שום דבר אנו על אחת כמה וכמה. ב"י סי' קכ"ה:

קונטרס אחרון לנענע עצמן בקדושה. עי' שערי תשובה סימן קכ"ה סק"ה בשם האריז"ל שצריך ליזהר בתכלית הזהירות לכוון הרגלים בעת הקדושה ששתיהן יהיו דומות רגל א' בלבד ע"ש ואודות הנוסח לדור ודור נגיד גדלך. שיש נוהגים שלא לומר בחזרה כ"א במוסף. ויש שא"א אותו אפי' במוסף. עי' אשל אברהם סימן קי"ד שהאריך בזה: וראיתי באיזה ספר דע"כ אומר הש"ץ אחר הקדושה לדור ודור נגיד גדלך כו'. שאנו מבקשים מהשי"ת שלא יבוא ח"ו עוד גזירה להשבית אותנו מלהקדיש שמו ית' רק לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש. ועיין ט"ה סעי' שס"ג: ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' קי"ד כתב דיחיד המתפלל עם החזן גם שהחזן אומר לדור ודור הוא יכול לומר אתה קדוש שלא לגרוע תקנת תז"ל אנשי כנה"ג ע"ה. ויכול ג"כ לשמוע תיבות לדור ודור כו' עד כי כו' מהחזן והוה כאומר ג"כ. וטוב שישמע ג"כ מהחזן כשאומר או"א ברכנו: